<h1>ארחות חיים הלכ' קדושין סימן א'</h1>
<h2>דף ב.</h2>
משנתנה תורה נצטוו ישראל שאם היה רוצה האיש להיות נושא אשה שיקנה אותה לו תחלה בפני עדים ואחר כך תהיה לו לאשה ומצות עשה של תורה שיקח איש אשה שתהיה מיוחדת לו לפרות ולרבות ותהיה כוונתו לזה לקיום המין לא להנאת עצמו. ובאחד מג' דברים האשה נקנית אליו בכסף או בשטר או בביאה, ואחר שנקנית באחת מג' דברים הללו נקראת מקודשת כלומר שאסורה לכל זולתו כהקדש. ואם ירצה לגרשה צריכה גט שהרי היא אשת איש גמורה. ואין האשה מתקדשת בכסף בפחות משוה פרוטה וכמה היא פרוטה אחד משמונה באיסר האיטלקי ומשקלו חצי שעורה מכסף נקי. כיצד הרי אנו מקובלים שכל כסף האמור בתורה הוא שקל ומשקלו שלש מאות ועשרים שעורה. וכבר הוסיפו חכמים ועשו משקלו כמשקל המטבע הנקרא סלע בזמן בית שני ומשקלו שפ"ד שעורה בינונית, הסלע ד' דינרין והדינר ששה מעין והמעה היא גרה ומעה היא שני פונדיון ופונדיון שני איסרין ופרוטה אחת משמונה באיסר נמצא משקל המעה ט"ז שעורה והאיסר ד' שעורות והפרוטה חצי שעורה.
<h2>דף ה:</h2>
וכשמקדש אותה אומר לה הרי את מקודשת לי בכסף זה או בדינר זה או בדבר פלוני זה כדת משה וישראל ואם קדש בשטר כותב על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוטה או על העלה או על דבר שירצה הרי את מקודשת לי ונותנו לה בפני עדים. וצריך שיכתב לשם האשה המתקדשת ואינו כותבו שלא מדעתה.
<h2>דף ט.</h2>
וכשמקדש אותה אומר לה הרי את מקודשת לי בכסף זה או בדינר זה או בדבר פלוני זה כדת משה וישראל ואם קדש בשטר כותב על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוטה או על העלה או על דבר שירצה הרי את מקודשת לי ונותנו לה בפני עדים. וצריך שיכתב לשם האשה המתקדשת ואינו כותבו שלא מדעתה.
